רש"י על שבת קמ״ג

1 התם כיון דמסרח - מעייא אי מצנע ליה עד אורתא:

2 מאתמול דעתיה עליה - לשונרא ובין השמשות נמי מוכן לבהמה הוה:

3 אוד - פורגו"ן דסתם עצים להסקה ניתנו ולא לטלטול כלי:

4 ואוד שנשבר - ביו"ט:

5 בשברי כלים - שנשברו היום דהוו להו נולד:

6 ש"מ - דכרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה:

7 מתני' מעבירין - בידים מעל השלחן:

8 עצמות - קשין שאינן ראויין לכלב:

9 וקליפין - של אגוזים דלית להו לב"ש מוקצה:

10 וב"ה אומרים מסלק את הטבלא - שיש תורת כלי עליה אבל לא יטלטל הקליפין בידים כרבי יהודה:

11 מעבירין מעל השלחן - סתמא היא:

12 פירורין פחות מכזית - וכ"ש כזית כדמפרש טעמא שהם מאכל בהמה:

13 ושער של אפונין - שרביטין של קטנית שהקטנית גדל בהם:

14 אפונין - ייש"ש:

15 עור בית אחיזה - בית אחיזה של עור שיאחזנו בו:

16 מקנחין בו - טבלא:

17 אין מקנחין בו - שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו:

18 ניטל בשבת - כשהוא נגוב:

19 ואינו מקבל טומאה - דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת:

20 גמ' אנו אין לנו - אין אנו סומכין על משנתינו כמות שהיא שנויה אלא מוחלפת שיטתה וב"ש כרבי יהודה כו':

21 אסור לאבדן ביד - מדקתני מעבירין בידים ולא זריק להו:

22 דלית ליה מוקצה - דאי ר' יהודה מאתמול לאו לבהמה קיימי שהרי האוכל היה עמהן והיום לוקח מהם:

23 שאין מתכוין - שאין מתכוין לסחוט:

24 גרעינין - של תמרים והם לבהמה:

25 ארמייתא - תמרים רעים הם ומאכילין התמרים עצמן לבהמה הלכך אגב אימייהו לבהמה נמי קיימי:

26 פרסייתא - תמרים טובים הם ואין מאכילין אותן לבהמה:

27 כל צרכו - משתמש בו ואין כאן משום בזיון וממחהו בתבשיל:

28 לקנא דמיא - ספל של מים:

29 גרף של ריעי - צוברן לפניו כשאוכל התמרים עד שנמאסות בעיניו ונוטלן אותן מפניו כגרף של ריעי ונותנן לבהמה:

30 זריק להו בלישני' - אל עבר השלחן:

31 אחורי המטה - שהוא מיסב עליה:

32 מתני' חבית מצילין הימנה מזון ג' סעודות - ואפילו בכלים הרבה דאילו בחד מנא אמרי' בכל כתבי הקדש לעיל שבת דף קכ. דכמה דבעי מציל:

33 לכם - כל אחד מזון ג' סעודות:

34 ובלבד שלא יספוג - שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי גזירה שמא יסחוט:

35 אין סוחטין את הפירות - דהוה ליה מפרק תולדה דדישה:

36 אסורין - גזירה שמא יסחוט לכתחילה:

37 רבי יהודה אומר אם לאוכלין - הם מכונסין אותם פירות היוצא מהן מותר דלא ניחא ליה במה שזבו וליכא למגזר בהן שמא יסחוט:

38 ואם למשקין - מכונסין אסורין דניחא ליה במאי דנפקא מינייהו ונתקיימה מחשבתו ואיכא למיגזר שמא יסחוט והכי אמרי' בביצה דטעמא דמשקין שזבו משום שמא יסחוט הוא:

39 חלות דבש - מאחר שמרוסקין הדבש זב מאליו מתוך השעוה ואין דרך לסוחטו הלכך רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין גזירה אטו שאינן מרוסקין דילמא מרסק להו:

40 גמ' ויטפח - מכניס בו כפו והשמן נדבק בה ומקנחו בשפת הכלי ואסרוה משום עובדין דחול:

41 מודה ר' יהודה בזיתים - דאע"ג דהכניסן לאוכלין היוצא מהן אסור דכיון דרובן לסחיטה קיימי כי אתו לידי משקה יהיב דעתיה למיהוי ניחא ליה בהכי:

42 אפי' בזיתים וענבים - הואיל והני לאוכלין נכנסו:

43 מסתברא בתותים ורמונים פליגי - דאיכא דבעו להו למשקין הלכך משוו להו רבנן כזיתים וענבים ור' יהודה פליג עלייהו אבל שאר פירות ליכא דבעי להו למשקין הלכך מודו רבנן בהם:

44 שמשך - זב מאליהן כמו נהרות המושכין לעיל שבת דף קכא.:

45 והכניסן - מתחילתן בין לאוכלין בין למשקין כו' דרמונים קרי יין משום דאית להו קיוהא:

46 וחכ"א כו' - והא דנקט רב נחמן לישנא דמסתברא ולא אמר בהדיא דבתותים ורמונים פליגי משום דאיכא למימר פליגי בתותים ורמונים וה"ה לשאר פירות ולהודיעך כחו דרבי יהודה נקט להו ואי משום ברייתא דלקמן דשמעינן מינה דמודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות לאו בהדיא שמעינן לה דאיכא למימר רבי יהודה היא כדפרכינן עלה:

47 וסבר רבי יהודה סתם - שלא פירש לאוכל ולא למשקה הוי המשקה הזב מהן אסור:

48 והתנן חלב האשה מטמא - מכשיר:

49 לרצון ושלא לרצון - בין שיצא ממנה לרצון בין שיצא שלא לרצון שהחלב קרוי משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו שופטים ד׳:י״ט:

50 חלב הבהמה אינו מטמא אלא אם כן יצא לרצון - ואי לא לא חשיב משקה ואם נגע בו שרץ אינו מקבל טומאה וטעמא מפרש לקמיה:

51 שדם מגפתה - של אשה אם נגף רגלה או ידה וכל חבורה שיצא ממנה דם כדאמר בפרק דם הנדה נדה דף כה: דם חללים דהיינו דם הרוג קרוי משקה שנאמר ודם חללים ישתה ודם מגפתו מפרש התם דדם חללים הוי דמה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא וחלב כדם מגפתו דדם נעכר. ונעשה חלב ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא וטמא:

52 יטמא חלב הבהמה שלא לרצון - בתמיה שהרי דם מגפתה טהור דבהמה לאו בכלל חלל הוא ומיהו דם שחיטה מכשר משום דאיתקש למים דכתיב דברים י״ב:ט״ז על הארץ תשפכנו כמים: